פרוייקט צלקות // מוריאל עציוני

סשן 21 – חגית

הצלקת: מוות קליני

המילה: חיים

כל החיים אני רוכבת על סוסים.

לפני כ15 שנה עבדתי בחוות סוסים, יום אחד יצאנו אני ועוד בחור שעבד איתי לרכב על 2 סייחים.

לאחר כשעה כשהיינו כבר בדרך חזור הסוס שלי נבהל ממשהו והתחיל לקפוץ. היה לי ברור שאני הולכת לעוף ממנו. מה שכבר קרה לי בעבר לא מעט. זה לא היה מאוד דרמטי בשבילי, הוצאתי את הרגליים מהארובות והכנתי את עצמי לנפילה בעצם.

היינו בעלייה ואני עפתי אחורה על משטח סלע.

לא איבדתי את ההכרה ואני לא ממש זוכרת את הנפילה עצמה אבל מהשניה שנפלתי לא ממש הצלחתי לנשום. הבחור שרכב איתי מיד הבין שמשהו לא בסדר. הוא התקשר לחווה כדי שיבואו עם רכב, הוא התעקש לפנות אותי במיידי בעצמו ולא לחכות לאמבולנס. מה שבדיעבד כנראה הציל לי את החיים.

הטחול התפוצץ לי והתרסקה לי הכילייה השמאלית. גם הלבלב והכבד נפגעו.

הגענו לבי"ח, אני לא הצלחתי לתקשר מרוב כאב. הבחור שהיה איתי רץ פנימה תפס רופא ביד אחת ומיטה ביד שניה והביא אותם אליי.

הכניסו אותי לחדר טראומה, עשו לי צילומי רנטגן והכל היה תקין אבל המדדים שלי מתחילים לצנוח לרצפה.

אני בהכרה כל הזמן אבל כל כך מרוכזת בכאב שלא הצלחתי להגיד כלום.

הכניסו אותי לסיטי ומשם כבר הכל היה בריצות כי המצב שלי היה אנוש. ישר לחדר ניתוח.

בזמן הניתוח, ראיתי את החדר ניתוח מלמעלה, ממש כמו בסרטים.

הייתי מורדמת, ופשוט ראיתי הכל מלמעלה, בדיוק איפה כל אחד עומד. הרגשתי את הלחץ שיש בחדר כי הם קולטים שאני לא איתם.

זה היה עניין של שניות מסתבר, עד שחזרתי.

אח"כ סיפרתי להם הכל והמידע היה ממש מדוייק. הם היו המומים מעניין.

הדבר האחרון שאני זוכרת זה את המרדימה אומרת "הנה היא חוזרת אלינו".

אז בעצם פתחו לי את כל הבטן, שמו לי 39 סיכות, גם לא היה להם זמן לעשות הכל בצורה יפה מידי.

הייתי מורדמת ומונשמת 4 ימים בטיפול נמרץ. את הטחול הוציאו לי והכילייה השמאלית לא תפקדה והתכווצה עם הזמן ופשוט נעלמה. אני חיה טוב מאוד עם כילייה אחת.

מאז אני חוגגת 2 ימי הולדת.

הצלקת הייתה בהתחלה די נפוחה, היה לי נורא קשה עם הנראות של הבטן, חלק בגוף שדווקא מאוד חיבבתי לפני. עשיתי כל מיני טיפולים לנסות לטשטש אותה קצת, עזר קצת. לקח לי כמה שנים אבל בסופו של דבר הצלחתי לשחרר ולהבין שלא עשיתי רע לאף אחד, שהכל בראש שלי ושאני לא צריכה להסתיר יותר ולהתבייש.

היום היא לגמרי חלק ממני, תזכורת לחיים. החוויה שעברתי היא מאוד מעצבת וזה לא משהו שאני רוצה לשכוח.

היום אני לא מפחדת למות. זה לא שאני רוצה אבל אני פשוט לא מפחדת ממה שיהיה.