אז עבר חודש, והקליטה לגן הסתמנה לה בוי. לא היה נורא כל כך.
יומיים ראשונים מופלאים שהילד אפילו לא מסתכל לכיווני כשאני הולכת (כן, כן אני יודעת אני צריכה להגיד תודה.. אבל עדיין, קצת מעליב)
אחרי יומיים, שביתת רעב. הילד לא מוכן לקחת בקבוק.
אחרי נסיונות שונים גילינו שהוא לא מוכן לחלב אם שהיה קפוא ולא מוכן לתמ"ל. בסוף עשה טובה והסכים לאכול רק חלב טרי שלי ומפטמת בקבוק מסויימת אחת 🙂
מסתבר שהוא אנין טעם הקטנצ'יק.
אז כמובן שמה שהילד רוצה הוא מקבל (לפחות כרגע חחח) ואני במרתון שאיבות כל יום כדי לספק לו מה שהוא צריך.
בסדר, גם השד (תרתי משמע) הזה לא כל כך נורא.
אז היה עוד שבוע שבועיים שהיה צריך הרבה על הידיים, ומגננת אחת במיוחד 😉
ועכשיו כבר מספרים לי איך הוא משחק יפה ונרדם כמעט כמעט לבד! גאווה קטנה שלי..
סצינת הגנים
כשהייתי בהריון הייתי כבר מדמיינת את עצמי בשעה הזו.
זה מתחיל סביב 15:30. מכוניות, עגלות, אופניים.. ההורים מתחילים להתרוצץ.
מסתכלת מסביב ועוד מעכלת לפעמים, מבינה שאני חלק מזה.. וזה נחמד לי.
ככל שאני מתקרבת לגן ההליכה שלי הופכת להיות מהירה יותר.. מצד אחד חיכיתי ל"חופש" הזה כל כך ומצד שני אני כבר לא יכולה לחכות לנשנש את הבובוני שלי..
ובימים האחרונים אומרים לי שהוא התחיל לשים לב בסוף היום לכל האמהות שמגיעות לפני..
ואז הוא קולט אותי, והחיוך הזה… זה כבר שווה זהב..
רוצים גם?
שמי מוריאל, בית היתר גם צלמת משפחה בצפון 😉
מוזמנים ליצור קשר בכל דרך שנוחה לכם..
במייל: studio@murielart.com
בפייסבוק: https://www.facebook.com/studio.muriel/
בטלפון: 052-8314343
או שתשאירו את הפרטים שלכם כאן בצור קשר למטה באתר ואני אחזור אליכם.
אהבתם? אשמח אם תשתפו..
- בניית אתרים
תמונות מרשימות ויפות !
תודה רבה!