פרוייקט צלקות // מוריאל עציוני

סשן 17  – עינב

הצלקת: שמן רותח

המילה: ייחודיות

בת 33.

הייתי בת 14.5, הייתי לבד בבית והחלטתי לנסות להכין צ'יפס.

שמתי סיר על הגז, הדלקתי אש והלכתי לראות טלוויזיה. שכחתי.

חזרתי למטבח והשמן פשוט בעבע והתחיל לעלות בלהבות.

נבהלתי נורא, ניסיתי לחנוק את האש במגבת אך ללא הצלחה.

באותו רגע עוד יותר נלחצתי ובאינסטינסקט ראשוני פשוט לקחתי את הסיר, שמתי אותו בכיור ופתחתי את המים.

פיצוץ.

הכל קפץ עליי, בגלל זה הצלקות נראות כמו שפריצים, היו כוויות בדרגה 3 ו4.

. קצת שכחו אותי שם, לקח קצת זמן עד שהתחילו לטפל בי שם.(להוריד)

הייתי כל כך בהלם שלא הרגשתי כאב, לפחות ככה אני זוכרת.

הייתה לי כווייה בתוך עין ימין, היא הייתה ממש רגע לפני פגיעה בראייה.

הלילה שלישי היה קשה במיוחד, כאבים חזקים, אני זוכרת שפשוט צרחתי מהכאב.

באיזשהו שלב שמו לי המון משחה והזריקו זריקה הרגעה.

למחרת בבוקר קמתי ללא הכוויה בעין, כנראה שגם הבכי עזר שם.

בסה"כ הייתי כחודש בבתי חולים.

שנתיים שלמות הייתי צריכה להימנע לגמרי מהשמש. חייתי משקיעה לשקיעה, מפינה מוצלת אחת לשנייה. אין טיולים, אין בריכה ואין ים.

בסופו של דבר אני לא זוכרת את זה כטראומה גדולה. הקטנתי את זה מאוד כל השנים. היום בראייה לאחור זה מרגיש קצת יותר גדול.

אני חיה בסדר עם הצלקות. מהתחלה ועד היום. אף פעם לא ניסיתי להסתיר אותן.

משהו קטן שעינב אמרה לי בסוף יום הצילומים:

"עד היום, כל פעם שסיפרתי את הסיפור שלי לא הרגשתי את הצלקות.

היום הרגשתי אותן פיזית, בזכותך"

לדף הפייסבוק של הפרוייקט