פרוייקט צלקות // מוריאל עציוני

סשן 16  – שיר טהר

הצלקת: לוקמיה

המילה: גאווה

בת 25.

לפני כ3 שנים, 10 חודשים אחרי השחרור מצה"ל.

עבדתי בעבודה מועדפת בקיבוץ וכבר היה לי כרטיס לדרום אמריקה.

באותה תקופה התחילו לי כאבים ברגליים ובגב וגילו שאני חולה בלוקמיה.

עברתי 3 סבבים של כימותרפיה, אז שקלתי 50 קילו.

אחרי הכימו והשתלת מח עצם ירדתי ל40 קילו, ואז השתל תקף.

מה שקורה זה שבעצם השתל מבין שזה לא הגוף שלו ואז הוא תוקף. אם זה קורה לאחר שנה אז זה סימן טוב, כי זה אומר שהסרטן לא חוזר.

מה שכן הייתי צריכה להתחיל לקחת סטרואידים, בשביל להרגיע את השתל. אז הגעתי למשקל של 55 קילו.

לאחר חצי שנה הסטרואידים התחילו לשבור לי חלקים בגוף אז הפסקתי איתם, ושוב ירדתי בחזרה ל40 קילו. ומשם הגיעו כל סימני המתיחה. הצלקות שלי.

השתל עדיין תוקף, אני עדיין מטופלת בתרופות וטיפולים אחרים, אבל הסרטן מאחורי.

אני מאוד רוצה להשמין ואוהבת לאכול, אבל השתל תקף גם את הכבד ואני עוד סובלת מתופעות לוואי כמו כאבי בטן והקאות לפעמים אז כל זה מקשה על הדבר.

אני מאוד מנסה שזה יהיה חלק מהחיים שלי, כי אין הרבה ברירה. אבל זה קשה.

הגוף שלי מאוד חלש. מה שנתן לי כוחות זה הלימודים שבדיוק סיימתי – כלבנות טיפולית.

אני מאוד רוצה שישמעו את הסיפור שלי וידעו שאפשר להמשיך לחיות, למרות כל הקושי.

אני גאה בעצמי ובמה שעברתי.

עם הצלקות מאוד קשה לי עדיין, אני מאוד מקווה להגיע למקום של השלמה.

אבל זה חלק ממני, אני לא מסתירה אותם.

לדף הפייסבוק של הפרוייקט