פרוייקט צלקות // מוריאל עציוני

סשן 13 – ליז

הצלקת: מלנומה

המילה: מסכה

בגיל 22 יצאה לי מין נקודה קטנה בפנים, כמו נקודת דם, משהו קצת שונה.

ניסיתי לגרד אותה, היא הייתה יורדת וחוזרת.

זאת הייתה תקופה מאוד עמוסה בחיים שלי, אז לא  כל כך התייחסתי אליה.

אמא הייתה מציקה לי שנלך להוריד אותה, ואני משכתי ומשכתי.. עד שיום אחד היא הודיע לי שהיא קובעת לי תור והולכים.

זה היה בבוקר יום שישי אחד, אנחנו מגיעות לרופא פלסטיקאי.

אני אומרת לו שאני רוצה להוריד את הנקודה בלייזר, אין מצב שאני משאירה לי צלקות על הפנים.

הוא שיכנע אותי שלא צריך לייזר, הוא מוריד בצורה הכי פשוטה, 2 תפרים קטנטנים.

הוא הבטיח לי שלא יראו כלום, שאני אשכח שבכלל הייתי אצלו. הסכמתי.

זהו, הוריד. ממש שניה וחצי. אמר שזה ממש ממש פצפצון ובטוח שזה כלום אבל הוא שולח לבדיקה רק ליתר בטחון.

לאחר כמה ימים הצלקת נסגרה והסיפור נגמר. כך לפחות חשבתי.

לאחר כחודש, אני בצבא, יום עבודה רגיל, אני מקבלת טלפון מהמזכירה של הרופא.

היא מבקשת שאגיע אליהם, הכי מהר שאני יכולה.

מגיעה לרופא, הוא אומר לי " שמעי הייתי בחו"ל, אני חוזר עכשיו ומקבל את תוצאות הבדיקות שלך ו… יש לך מלנומה"

אני בהלם.

אוקי, מה עושים? מקבלת ממנו רשימה של בדיקות שאני צריכה לעבור.

יצאתי ממנו ואני לא אשכח את זה, הלכתי לכיוון האוטו ולא הייתי מסוגלת להיכנס אליו.

הדלקתי סיגריה, התיישבתי על המדרכה והתקשרתי לבן דוד שלי, שהוא רופא, ומשם הכל התחיל.

אחרי פחות מחודש נכנסתי לניתוח, למזלי זה היה עוד בשלב התחלתי, הוציאו את כל מה שהיה ברדיוס של סנטימטר מאיפה שהייתה הנקודה.

לא היה להם מספיק עור בשביל לסגור, אז הפכו לי את הפנים.

לקחו חלק אחר מהלחי ומתחו אותו.

היום, מה שהכי מפריע לי זה העניין של החוסר סימטריה.

רציתי לטפל בזה, אבל פשוט לי אין לי את האומץ. הפחד מעוד ניתוח או כל התעסקות אחרת בפנים. אף אחד לא יכול להבטיח לך איך תצאי.

באתי לפרוייקט ממקום מאוד אמיתי, הייתי רוצה שזה יעזור לי לסגור את התהליך שאני נמצאת בו, שזה ינעל כל מיני נקודות לא סגורות שקשורות לאותה תקופה בחיים שלי.

לדף פייסבוק של הפרוייקט