פרוייקט צלקות // מוריאל עציוני

סשן 12 – סיון

הצלקת: תאונת דרכים

המילה: קאט

2016.

התחלנו להיכנס לתקופה מאוד לחוצה סביב העסק המשפחתי וסביב המגורים.

גרנו אז בקיבוץ בדירה מאוד ישנה וחיפשנו דירה אחרת במשך חודשים. כשלא מצאנו החלטנו להתפשר מעט ולעבור לישוב ליד.

היו המון התעסקויות עם המעבר. ריהוט חדש שהיינו צריכים לקנות מאפס בתקציב מוגבל.

היה מעבר מאוד אינטנסיבי מבחינת רגשית. גם לנו וגם לילדים.

יום אחרי שסיימנו לסדר את כל הבית, זה היה יום ההולדת שלי. אז עשינו הפסקה מהכל ופשוט חגגנו.

יום למחרת חזרנו לשגרה.

אני נסעתי לאיזשהי בדיקה אצל רופא ובדרך חזרה הבייתה עשיתי תאונה.

בחורה מאוד חמודה, (שעד היום אנחנו בקשר בגלל/בזכות התאונה) לא הסתכלה לכיווני כשיצאה מהצומת.

דפקתי ברקס והתחלתי לצפור ולצפור. עד השנייה האחרונה הייתי בטוחה שהיא תקלוט אותי ותספיק לעבור את הצומת.

איכשהו הצלחתי לתמרן קצת אבל נכנסתי בקצה הימני האחורי של הרכב שלה.

הרכב שלה עשה כמה סיבובים אבל היא יצא ללא פגע.

כל הפרונט של האוטו שלי נמחץ, ובגלל שהיד שלי הייתה כל הזמן על הצפצפה, אז הכרית אויר פשוט התפוצצה לי על היד.

ממה שאני מצליחה להיזכר התעוררתי ברכב והייתי בהלם שאני בכלל בחיים.

הסתכלתי על עצמי וקלטתי את יד שמאל בתנוחה מאוד מוזרה ולא הגיונית.

בכוחותיי האחרונים הצלחתי לצאת מהאוטו והתחלתי לצעוק לעזרה.

איכשהו הצלחתי להיות בפוקוס והתחלתי לנהל את האנשים סביבי.

"תתקשרו לאמבולנס, למשטרה ולבעלי!" צעקתי להם.

הכאב היה כל כך חזק. נשכבתי על האי תנועה ופשוט התפללתי שאני אתעלף, אבל זה לא קרה.

לאמבולנס לקח המון זמן להגיע, משהו כמו 40 דקות.

בבית החולים גם לקח הרבה זמן עד שקיבלתי איזשהו יחס, משהו לכאבים, אבל גם זה לא עזר.

הכאב היה ממש בלתי נסבל, הרגשתי שאני כבר יוצאת מהגוף שלי, שאני לא שם.

עשו הרבה נסיונות להבין מה קרה ליד, ניסו להחזיר למקום, לעשות צילומים ובדיקות שונות, ורק בלילה הבינו שהמצב חמור וצריך ניתוח, אליו נכנסתי למחרת.

היום אני בשיקום כבר למעלה מחצי שנה, היד לא תחזור לפעילות מלאה כנראה אף פעם, אבל אני מוצאת שיטות לתפעל אותה ולחזק אותה בדרכים אחרות.

בשביל הצלקת רצו לתת לי כל מיני דברים שיעזרו לי להעלים אותה. הרי למה בחורה כל כך עדינה תרצה להישאר עם צלקת כזו גדולה?

אבל אני הסתכלתי עליה והרגשתי גאווה. הבנתי שמה שעברתי צריך לקבל איזשהי תקיעת דגל על הגוף שלי. שיזכיר לי איזה מזל היה לי.

לדף הפייסבוק של הפרוייקט