אני אמא

לא האמנתי שיהיה לי זמן לשבת ולכתוב, וגם עכשיו אני נוטה עדיין לא להאמין..

אני כבר שומעת אותו ברקע עושה קולות אז בטח גם אכתוב כאן בחלקים.

בכל אופן אני אתחיל..

כל המיתוסים נכונים.

כ-ל המיתוסים נכונים.

אני אחזור קצת אחורה.

3/4 יום ראשון 05:00.

כהרגלי אני קמה כל רבע שעה לשירותים, אבל משהו בתדירות של הלילה הזה מרגיש לי קצת שונה..

 

*הפסקה (הוא בוכה)

ממשיכה איתו על המנשא (שעדיין לא סגורה אם שמתי אותו נכון אז כותבת ביד אחת כרגע)

 

אז מפה לשם, אני בשירותים כל 2-3 דקות, אבל אין פיפי.

מעירה את יאיר אומרת לו שנראה לי שיש לי צירים. מאוד חלשים אבל אם זאת מאוד תקופים.

טוב, יש לנו גם ככה ביקורת ב08:00 כי זה בדיוק שבוע 40 היום, אז ניסע ונראה מה יגידו.

מגיעים לרופא, מחכים 40 דקות.

עושה אולטרסאונד ובדיקה – פתיחה חצי בקושי.

טוב, הרופא שולח אותנו ליתר בטחון לעלות למיון. אני כבר חשבתי טוב בטח ישחררו אותנו.

10:00 מגיעים למיון יולדות. לחץ דם, בדיקות, מוניטור וכו'.. יש צירים, עדיין חלשים.

מחכים להיכנס לרופא. שעה וחצי בהם הצירים מתחילים כבר להתחזק.

אני בהליכות לא יכולה לשבת. מעבירה כל ציר בעמידה וגם בין לבין.

עדיין כל 2-3 דקות. הבייתה כבר לא נחזור היום.

נכנסים לרופא. פתיחה 1.5.  מאשפזים.

 

*הפסקה. חייבת לאכול משהו.

חזרתי (עברו יומיים)

אז איפה הייתי..?

 

אוקיי, אשפוז, צירים מתגברים, מועברת למחלקה בינתיים.

אחרי חצי שעה לא יכולה לסבול יותר מבקשת משהו לכאבים. מתחילים תהליך של העברה לחדר לידה בינתיים מעבירים אותי למקום ביניים שאפשר לקבל בו גז צחוק.

מוקדם מידי לאפידורל צריך למשוך עוד קצת.

עדיין בעמידה כל הזמן כי רק ככה יכולה להעביר את הצירים. אין זמן לשכב לנוח בין לבין אפילו.. אני מותשת.

גז צחוק אפשר רק בשכיבה. אין ברירה. עוזר קצת.

אפרת, הדולה המדהימה שלי מגיעה. טוב לראות אותה (למרות שמההבעות פנים שלי אני כבר לגמרי אפטית אי אפשר לנחש שאני מרגישה משהו טוב).

אפרת מחזיקה לי את היד ומתחילה לחיצות בגב התחתון בכל ציר, לוחשת לי כמה מילים.

זה עוזר לי, מאוד. אני שמחה שהיא פה.

השעה כבר 15:00 או 16:00 אחה"צ. הכאבים ממש בלתי נסבלים אני מתחננת לאפידורל.

אחת המיילדות מנסה לשכנע אותי לחכות עוד קצת.

מסבירה לה באופן חד משמעי שאין מצב ולא מעניין אותי מה הפתיחה.

אוקי. מעבירים לחדר לידה וקוראים למרדים.

18:00 בערב – אפידורל.

אושר גדול 🙂

אפשר לחייך, אפשר לנשום, אפשר לישון.

ישנה, מתעוררת, ישנה, מתעוררת.

פתיחה 4 בערך.

עוברות שעתיים, פתיחה 8! אושר בעיניים.

ישנה עוד קצת, אומרים שיש עוד זמן.

03:00 בבוקר – פתיחה מלאה. יש 3 שעות בגג בשביל ללדת.

הצירים עוד לא לגמרי טובים בשביל לידה אז מקבלת קצת פיטוצין.

05:15 קוראת למיילדת יאללה צריך להתחיל ללחוץ 😉

השיעור ספורט הכי קשה שהיה לי בחיים.

שעה ורבע של לחיצות, רבע שעה אחרונה הפחדה של הצוות לואקום כי כבר עברו 3 שעות מפתיחה מלאה.

זה רק נותן לי פוש לדחוף יותר חזק.

 

06:29 – הוא פה. הוא בחוץ. הוא עליי.

אני מודה, הגוף היה כל כך בשוק שלא הצלחתי כמעט להניח עליו ידיים.

אבל זה נגמר, אני אומרת לעצמי.. זה נגמר.

וזה שלי.