יוני 2023
כשחזרנו מתאילנד, נסענו לסוף שבוע בקיבוץ.
השוק על הפנים שלהם כשהם נכנסו הביתה בפעם הראשונה אחרי חצי שנה.
הריצה לחתול והמדרכה המוכרת.
והאוויר, אוי כמה אוויר.
זאת הייתה הפעם הראשונה של הילדים מאז ה8.10, אני הצלחתי להגיע כמה פעמים לפני.
זה היה פשוט קסום…
מלבד כמה בומים רחוקים היה שקט בקטע אחר והריאות שלי התמלאו בכל כך הרבה אוויר שאמרתי לעצמי שאם ככה אני יכולה להיות פה בסופש אז אני אשרוד עוד כמה חודשים במלון…
ואז עבר שבוע, ועוד שבוע ועוד אחד… וכל פעם צץ משהו אחר לקראת הסוף שבוע..
שוב מתחיל להתחמם בצפון ואני כל פעם מוותרת מחדש על האוויר שלי.
ואז סוף סוף הצלחנו לנסוע שוב.
אחרי שכל השבוע היה "יחסית שקט" אמרתי סוף סוף זה יצא לפועל.
ואז חמישי בבוקר הודעה.
"בעקבות האירועים הבוקר בלבנון ייתכן יום מתוח יותר באזור עמק החולה"
אין מצב אמרתי, אני נוסעת, באמת הרגשתי שאני צריכה את זה כמו אוויר לנשימה.
אני יודעת שיש הרבה שיגידו (ואולי בצדק), שאני לוקחת סיכון.
אבל הנפש שלי כבר הייתה בסכנה..
אז היה "שמח", לא שקט בכלל…
כן הצלחתי לנשום אבל חזרתי עם הרבה עצב.
והטרחה הבלתי נגמרת של שוב לארוז ושוב להיסחב עם תיקים ממקום למקום…
ותכף שוב צריך לקבל החלטה לאן לעבור ושוב ולהתחיל הכל מחדש… ושוב, לא בבית.
#מפוניםלמלון
#דןזההבית
- בניית אתרים
