מקבץ פוסטים קצרים מתחיל המלחמה..
30.10.23
"היי אני מוריאל, צלמת ומנחה לצילום ופוטותרפיה מקיבוץ דן".
היום התחלתי ללמד. וככה הצגתי את עצמי, כמו תמיד.
ופתאום המילים האלה לא התגלגלו לי על הלשון..
רגע, אני מקיבוץ דן? אז למה כבר כמעט חודש ימים אני לא שם?
מאיפה אני בכלל? איפה הבית שלי?
לסיים את השיעור להיכנס לאוטו ולנסוע לצד השני, כביש לא מוכר, ג'י פיאס שמתשתגע.. ובכל זאת, רק לחכות להגיע הביי… לילדים.
כי כנראה שאיפה שהם כרגע זה הבית.
מפונים כמעט חודש במלון דן כרמל בחיפה
10.11.23
כבר מעל חודש לא בבית.
כבר 3 שבועות בבית מלון.
מכינים לי, מבשלים לי ואפילו אימצה אותי מלאכית אחת שמכבסת ומחזירה את הבגדים בניחוחות שלא היו קיימים אצלי בבית.
אתמול ארגנתי יום קעקועים אצלנו במלון
אין לי מושג איך זה קרה אבל 4 מקעקעים מדהימים הגיעו ליום שלם ושמחו אפילו בקצת את הלב של 30 אנשים.
בערב הגיעו בכבודם ובעצמם היהודים ולכמה רגעים קסומים הייתי בעננים.
רוי מתחיל שבוע הבא בית ספר חדש ואיילה מתאקלמת בגן עם פרצופים מוכרים בתוך המלון.
ומחר, קופצת לנשום את הבית לכמה שעות.
מתה מפחד אבל מרגישה שחייבת.
לראות, להרגיש, לאסוף עוד כמה פריטים, להתנשנש עם ג'ימי 
, אולי אם יהיה לי אומץ לעשות טבילה בנחל ולחזור.
, אולי אם יהיה לי אומץ לעשות טבילה בנחל ולחזור.את המצלמה אגב, עוד לא הצלחתי להוציא מהתיק, למרות כל המחשבות והרעיונות על פרוייקטים…
אז בינתיים רגע אחד קסום מהטלפון הנייד.
מזל שהאור פה מוצלח
13.11.24
אז נסעתי לנשום קצת את הבית.
בפועל מהרגע שנכנסתי לא הצלחתי לשבת לשניה.
הדבר הראשון שעשיתי הוא לחפש את החתול.
זה לקח משהו כמו 20 סיבובים מסביב לבית.
לאחר מכן במשך 4 שעות רק סידרתי, ניקיתי, השקתי, כיבסתי והעמסתי על ג'ימי קרטונים של אהבה.
ורק אז הצלחתי לרגע לשבת ובאמת לנשום.
אפילו הצלחתי לעשות טבילה.
בכל מקרה, זה היה קצר, מידי.
געגועים 
תמונה מתקופת הקורונה – כשחשבנו אז שהחיים שלנו נעצרו
- בניית אתרים
