לפני כמה ימים נסעתי לריטריט של יום.

אחת מהסדנאות הייתה של פוטותרפיה.

גילוי נאות, אני מתחילה ללמוד פוטותרפיה ממש בקרוב.

כל כך הרבה זמן שאני מחפשת ללמוד משהו גם בשביל העסק שלי והצמיחה שלו וגם בשביל הנפש שלי והצמיחה שלה 🙂

וסוף סוף מצאתי את שאהבה נפשי, והיא משלבת את שתי המטרות שלי באחת.

המקום המדהים של הריטריט בכליל שבגליל המערבי

אז קצת ממש על מה זה בעצם פוטותרפיה ואיפה זה פגש אותי בסדנא.

פוטותרפיה הוא כלי טיפולי באמצעות המצלמה.

בפוטותרפיה משתמשים בתמונות שלנו ובתמונות שצילמנו על מנת להגיע ולגעת בתחושות מודעות ולא מודעות של הנפש. בנקודות מסיפור חיינו.

יש כאלו שימצאו בפוטותרפיה כלי מדיטטבי להשקטת הנפש, להעלאת הביטחון העצמי, ולביטוי הרגשות שלנו.

בסדנא קיבלנו משימה, שהוסבר לי שהיא משימה לא פשוטה בכלל, לצלם פורטרט עצמי.

פורטרט עצמי לא חייב להיות צילום עצמי, אלא משהו שמשקף אותי נכון לאותו זמן, אפילו לאותו רגע.

כבר שיתפתי לא מזמן שבחצי שנה האחרונה עברתי עליות ומורדות, ובתכלס בעיקר מורדות.

אבל העלייה הגיעה, ואפילו קיבלתי מתנה, ככה אני קוראת לזה.

"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

כמה שהמשפט הזה התחבר אלי ועזר לי לעבור את התקופה. כי ידעתי שהוא יגיע, השחר.

אז בתקופה האחרונה והנעימה יותר, יש צורך בתחזוק הנפש, ואיכשהו המים, הם אלו שמתחזקים אותי.

אז בלי להבין למה, המשימה הזאת דווקא הייתה לי ממש פשוטה. יצאתי החוצה ומיד הבנתי מה אני צריכה לצלם.

וזה היה הפורטרט העצמי שלי.

(צולם מהסמרטפון)