נולדתי וגדלתי במושב רקפת שבמשגב.
קצת אחרי הצבא ההורים שלי מכרו את הבית במושב.

אמנם גם אני כבר עזבתי את הבית לעיר הגדולה תל אביב אבל המחשבה שאני לא אחזור יותר לבית הזה בסופי השבוע ובחגים לא הייתה פשוטה.
כשמשפחת פחימה הזמינה אותי לצלם אותם אצלהם בבית ברקפת, כמובן שנענתי בחיוב ושיתפתי את אמא נילי שאני מאוד מתרגשת להגיע אליהם.
הם אמנם עברו לגור שם כבר אחרי שאני עזבתי אבל זאת הייתה הזדמנות בשבילי לביקור נוסטלגיה.
הגעתי למושב 10 דקות לפני שקבענו והחלטתי לעצור בתחנה הראשונה בביקור שלי, במכולת של רפי.

החנתי והרגשתי איך אני חוזרת 20 שנה אחורה..

אחרי הצילומים הרשתי לעצמי למשוך עוד קצת זמן וללכת לכיוון הבית בו גדלתי.. התקרבתי והתחלתי להסתובב מסביב, אם מישהו מהשכנים היה רואה אותי זה בטח היה נראה לו קצת מוזר ..
ואז הגעתי לבית, המדרגות והדלת.. כמעט אותו דבר.. בלב פועם אזרתי אומץ והחלטתי שאני דופקת בדלת..
אישה מקסימה פתחה לי את הדלת ובמקביל פתחה בפניי את הבית.
הכל היה נראה כל כך קטן פתאום.. מסתבר שזה נפוץ, שחוזרים למקומות שהכרנו והזכרונות קצת משתנים לעומת המציאות.
עשיתי סיבוב קצר, נשמתי קצת בית והמשכתי בדרכי, חזרה לבית שלי עכשיו.
אני כותבת והלב שלי פועם.
כנראה שיש סיבה שאני כל כך אוהבת לצלם משפחות בבית שלהם, במקום הטבעי הזה.

שגם אם הם לא יהיו שם לנצח, יהיה להם את הזכרון המתוק הזה מתועד.
תודם לכם משפחת פחימה על ההזדמנות, ותודה לכל מי שמזמין אותי לתיעוד אצלו בבית, זכיתי