אז היי!

אני מוריאל, בת 35, נשואה לאהוב ליבי וגם לעבודה

וכמובן אמא לרוי בן השש ולאיילה בת השלוש.

לאחר ילדות קסומה במושב קטן בצפון הארץ, פרשתי את כנפיי ועברתי לחיות במרכז הארץ.

לימודים, מלצרות, הרבה תל אביב וקצת רמת גן.. שם למדתי ופתחתי את העסק שחוגג עוד רגע 10 שנים (!!!)

הסטודיו הראשון שהיה בסלון הבית של דירת חדר שינה וסלון (כלומר, חדר שינה וסטודיו), עם תמיכה ענקית של בן זוגי עוד מאז.

מהר מאוד הבנו שהחלל הקטן והצפוף כבר לא בשבילי ומשם עברנו כמה וכמה דירות.

ולאחר כ6 שנים במרכז חזרנו צפונה לקיבוץ דן שבגליל העליון.

שם פתחתי ממש יחד עם הקטן שלי שנולד הסטודיו החדש שלי.

משם הסטודיו כבר עבר עוד מקום והפך לסטודיו בתאורה טבעית בלבד.

הטייטל של התאורה הטבעית נשאר אך עם בוא הקורונה החלטתי להפסיק לצלם בסטודיו ולהתמקד באהבתי הנצחית –

צילומים בטבע וצילומים אצלכם בבית.

אהבתי הראשונה לצילום הייתה הטבע. כשהגעתי לת"א ובמהלך לימודי הצילום הבנתי שטבע כבר לא ממש עושה לי את זה.. לפחות לא כשהוא ריק מאנשים.

אנשים עושים לי את זה:) זה היה לי מאוד ברור ומובן מאליו.

הצילום בעיני הוא משהו פרטי, אותו רואה כל אדם בעין שונה…

אני רואה את הצילום כיצירת אומנות של העולם, תיעוד לדברים היפים של חיינו.

מבחינתי הצילום הוא לא שילוב של טכניקות או ציוד משוכלל, הטכניקה היחידה שקיימת כאן היא העין של הצלם ושל המתבונן.

התחלתי לצלם בגיל 15. אז רכשתי את המצלמה הראשונה שלי, והתאהבתי.

התאהבתי בתמונה, באסטתיות ובחיתוך שהעין שלי בוחרת לעשות.

היכולת לשמר את המציאות כפי שהיא ובמקביל ליצור מציאות חדשה.

אני מזמינה אתכם ובעיקר אתכן לתיעוד של הרגעים המרגשים שלכם.

בתמונות: אני ,הפמיליה, וכמה מהעבודות האהובות עלי מהשנים האחרונות