בהיריון הראשון שלי עליתי 30 קילו. לא הרגשתי בנוח בשום בגד וברחתי מכל מצלמה.

קולגות שלי, שהן גם חברות טובות, שכנעו אותי להצטלם למרות הכל. היום אני ממש מודה להן.

הוא היה מאוד מתוכנן, ההריון הראשון שלי.
הוא הגיע מהר ודי בקלות ושמחנו מאוד. הרגשתי טוב והרשתי לעצמי די הרבה:
לנוח, להתבטל וגם לאכול ?את האמת? די שחררתי (הריון ראשון וזה…).

עם הזמן גדלתי ותפחתי וכבר הרגשתי קצת פחות טוב עם עצמי.

לא עשיתי כושר בכלל – לא לפני ובטח שלא במהלך ההריון.

עליתי המון במשקל, והתקשיתי לזהות את הגוף שלי (יכול להיות שיש כאן גם שילוב של גנטיקה, אבל מה זה חשוב עכשיו).

כשהגיע השלב שבו אמורים להצטלם בדרך כלל – כבר ממש לא היה לי חשק לראות את עצמי בתמונות.

זה היה פשוט להסתכל על גוף שאני לא מכירה, וגם ככה אני והמקדימה של המצלמה לא חברים הכי טובים…

היה לי קשה, היה לי כבד ובחודשים האחרונים הרגשתי גם את הקושי בנשימה.

הייתי הולכת לכלבו של הקיבוץ שהיה אולי 50 מ' מהבית שלי והייתי מגיעה מתנשפת.

בעקבות העלייה הגדולה במשקל, גם הדימוי העצמי שלי היה מאוד נמוך.

לא אהבתי אף בגד שהיה לי ובגדול היה לי מאוד קשה להסתכל במראה.
נמנעתי מלהצטלם. כל פעם שאמא שלי ביקרה אותי היא ביקשה להצטלם איתי, והיה לי מאוד קשה.

אחרי שראיתי את עצמי בתמונות – אז בכלל.

אממה… למזלי הגדול, קולגות שלי, שהן גם חברות טובות, ביקשו לתעד אותי (או יותר נכון הכריחו)

והיום אני כל כך מודה להן. על זה. מודה לעצמי שסמכתי עליהן שבתור צלמות מקצועיות הן ידעו לכוון אותי, את האור, את הבגדים ואת הזויות בצורה שהכי תחמיא לי.

כמה אני שמחה שלא ויתרתי והצטלמתי.
וכמה אני מרגישה יפה בתמונות האלו מאז כשאני מסתכלת עליהן היום.

היום אני יודעת כמה זה חשוב לתת את התפקיד הזה לבעלת מקצוע שלא רק מבינה איפה ללחוץ ומתי אלא גם איך לעמוד, מה ללבוש, מאיפה לצלם ועוד פרמטרים חשובים.

וברגע שאת מגיעה לאחת כזאת – את ממש יכולה להיות בראש שקט.

אלה, דרך אגב, התמונות:

לתמונות נוספות של צילומי הריון לחצי כאן

לחבילות ומחירים לחצי כאן