אין תגובות

פרוייקט צלקות // סשן 28 – הילה

פרוייקט צלקות // מוריאל עציוני

סשן 28  – הילה

הצלקת: חור בריאה

המילה: חוזק

אני הילה, בת 35, נשואה טריה, צלמת, חיה בת"א.

אני חולת אסטמה מילדות וזה לא הפריע לנערה המתבגרת שבי, המרדנית, חסרת ההיגיון, שרצתה להיות מגניבה, להחליט שהיא מתחילה לעשן בגיל 14.

מאז, במשך שנים עישנתי משהו כמו חפיסה ביום.

היו ימים שיותר.

 

עד שיום רגיל אחד בשנת 2012, הפך את הכל.

הגעתי לבלות את חג הפסח אצל ההורים שלי כשלפנות בוקר, ככה, בלי שום התראה, התעוררתי עם לחצים ממש חזקים בחזה. ניסיתי להתקשר לאחותי שהייתה בבית בקומה העליונה וגיליתי שאני לא מצליחה אפילו לדבר. הצלחתי להוציא מספיק קולות כדי שהיא תבין שמשהו לא בסדר ותרד מיד אליי למטה. התסמינים נראו ממש כמו של התקף לב. כאבים בצד שמאל, חצי גוף משתתק.

מהר מאוד הזמינו לי אמבולנס ומיד פינוי למיון.

בדרך, הכאבים קצת נרגעים, אנחנו מגיעים למיון ועושים לי צילום ריאות. בזמן שאנחנו מחכים לתשובות, ואני עוד מנסה לעקל את מה שעובר עליי, נכנס הצוות הרפואי ומודיע שמכניסים אותי לחדר טראומה עכשיו ומיד.

קצת מורפיום, שלא עזר, להרגיע את ההיסטריה ומחדירים לי צינורית לתוך בית החזה. ככה, על חי.  ללא שום הרדמה. הכאב היה הדבר הכי כואב שחוויתי בחיים שלי. מרוב כאב כנראה שאיבדתי הכרה.

התעוררתי במחלקה הכירורגית עם הצינורית בתוכי, שנשארה בתוכי שבוע שלם. שבוע כואב ומתסכל, שבסופו שוחררתי הביתה.

הסקת המסקנות ממה שעבר עליי לא העלתה לרגע שזה העישון שגרם לכך וכמו אותה נערה מטומטמת ברגע שהרגשתי טוב, שוב חזרתי לעשן.

בדיעבד, זה היה הרס עצמי. לא קלטתי את סימני האזהרה.

הפעם השניה הייתה בפברואר 2017.

שוב יום רגיל, הלכתי לעיסוי רפואי לטפל בכאבי שרירים. כשסיימתי, קמתי מהמיטה והרגשתי שוב את אותו הלחץ הארור, חזק בחזה. חשבתי שאולי זה כתוצאה מהעיסוי, בטח תכף יעבור.

עליתי למונית הביתה וברגע אחד ידעתי שמשהו לא בסדר. התקשרתי לבן זוגי (היום בעלי) ואמרתי לו בוא, תעזור לי, אני לא בסדר. הייתי מאוד בלחץ אבל עוד לא לגמרי קישרתי את הכאבים למה שהיה אז. הגעתי הביתה והחלטתי לעשות אינהלציה, בכל זאת חולת אסטמה, אולי זה יעזור.

לא עזר, הכאבים עדיין חזקים, מתפנים למיון.

ואז נפל האסימון, אולי זה שוב חור בריאה? התפללתי שלא. נזכרתי בהליך האימים של החדרת הצינורית לחזה שלי ורעדתי מפחד.

יש עומס במיון, מחכים קצת, עושים לי צילום.

לאחר כמה שעות, קרא לי הרופא לחדר צדדי ובישר לי ששוב, יש לי חור בריאה. באותו המקום בדיוק. הוא אומר שאפשר לחכות כמה שעות לראות אם זה נסגר מעצמו, יש מקרים שזה קורה. עוברות השעות מורטות העצבים והבשורה הרעה מגיעה. שוב בדחיפות לחדר טראומה, שוב צינורית לחזה, אני בוכה בלי סוף.

בסיום האשפוז הזה, שהיה גם הוא כואב ומתסכל עוד יותר מהראשון, ישבתי מול הרופאים שכבר ידעו בוודאות להגיד לי – העישון שלך גרם לכל הסבל הזה.  בגדול ובמילים פשוטות, עוד סיגריה אחת ואת מתה.

בנוסף, בישרו לי שיש צורך בניתוח לתקן את המצב בריאה שגורם למצב לחזור על עצמו. בלי הניתוח, הסיכוים הם 80% שזה לי יקרה שוב.

חודש אחרי האישפוז, נכנסתי לניתוח.

ניתוח הוא די פשוט אבל עדיין מפחיד.

עברתי אותו בשלום ובהצלחה, אבל שוב עם צינורית לכמה ימים, שוב סבל, שוב תסכול.

אחרי הניתוח עברתי סדרת בדיקות שבישרה לי ששתי הריאות שלי חולות וחתמה סופית על האיסור לגעת בסיגריות, לעולם. לא להתקרב לעשן, לא להיות בקרבת מעשנים, אפילו לא לצאת מהבית בל״ג בעומר.

ואז מגיעה הגמילה הבלתי נמנעת מסיגריות שלא הייתה פשוטה בכלל. מאז, למדתי להיות מאוד מודעת לנשימה שלי, להכיר כל סימן שיכול לרמז על חור נוסף שמתקרב. למרות שאמרו לי שהסיכויים שזה יקרה שוב מאוד קטנים הייתי חרדתית מאוד.

ואז שוב ביום רגיל, שוב בלי התראה, 10 חודשים מאז הניתוח ואחרי כמעט שנה שלא נגעתי בסיגריה ירדתי מהאוטובוס בדרך לפגישת עבודה והרגשתי דקירה מוכרת וחזקה בחזה אך הפעם, בצד ימין.

ידעתי מיד שזה זה, לא היה לי ספק בכלל.

עם כאבי תופת, הצלחתי להגיע לפגישה ומיד ביקשתי שיעזרו לי, במקביל התקשרתי לאמא. אמבולנס, מיון, אותו תהליך מוכר. עוד פעם בית חולים. רנטגן, מזל טוב! יש לך חור בריאה. שוב. בפעם השלישית.

חדר טראומה, צינורית חדשה, דקה יותר, הרבה פחות כואבת. אבל מסתבר שהיא לא ניקזה את האויר כמו שצריך. אז החליפו חזרה לצינורית העבה, הכואבת ועדין אחרי שבוע, אין החלמה, הריאה לא מתאוששת. בסוף החליטו לנתח אותי שוב ועברתי ניתוח שני בריאה שנייה, מה שבסופו של דבר עזר ואחרי 11 ימים כואבים בבית החולים, שוחררתי הביתה, שורדת חור שלישי בריאה.

אז שוב אני ב-10% סיכוי שזה שוב יחזור. אני אופטימית, אבל עדיין עם קצת חרדה.

היה לי הרבה כעס על אותה נערה מטומטמת ועל כל השנים שעישנתי, אבל הצלחתי להסתכל על הדברים החיוביים ועל זה שקיבלתי קריאת התעוררות והזדמנות לתקן טעויות ולהפסיק לעשן בגיל יחסית מוקדם.

 

השאר תגובה