אין תגובות

פרוייקט צלקות // סשן 26 – עומר

פרוייקט צלקות // מוריאל עציוני

סשן 26  – עומר רשף

הצלקת: נשיכה של כלב

המילה: השלמה

 

בת 17 וחצי.
הסיפור קרה לפי כשנה.
אני מתחילה ערב לפני: ישבתי עם אחותי הקטנה בת ה 8 וצחקנו על זה שכמה שנים קודם שברתי את האף ואני צריכה לתקן אותו כדי שיחזור להיות יפה.
אמא אמרה לי תפסיקי, תהיי שלמה עם מה שיש לך.
יום למחרת היה היום האחרון של בית הספר. קיבלתי תעודת הצטיינות ובסה"כ היה לי יום מאוד נחמד. לאחר בית הספר נסעתי למכרה.

יש לה 2 כלבים גדולים, אבל אף פעם לא פחדתי. זו לא פעם ראשונה שאני אצלה, אבל באותו יום, אחד הכלבים התנפל עליי ונשך אותי בפנים.
עפתי לרצפה ולא ממש הבנתי מה קורה, הייתי ממש על סף עילפון ורק בכיתי וצעקתי שיתקשרו לאמא שלי.
אמא שלי לקחה אותי לבית החולים, שם החזירו בשבילי פלסטיקאי והוא תפר אותי בלי שום הרדמה. אלה היו כאבי תופת.
אושפזתי בבית החולים למשך כמעט שבוע וזה הרגיש לי כמו סיוט. אנטיביוטיקה, תרופות וכל מיני הוראות אחרות.
התקיפה גרמה לפנים שלי נזק וחתכים וכל הזמן דאגתי איך אני אראה ואיזה צלקות יישארו לי.

באותו רגע הכל היה נראה נורא, וכל פעם שבכיתי ירד לי מלא דם. חוץ מזה שאני מתאמנת כל יום והיה לי מאוד קשה כמה ימים בלי.
למרות שאחד החתכים ליד העין, היה לי מזל מאוד גדול גם שהכלב לא פגע לי בתוך העין.
אין לי בעיה עם כלבים אבל ישנם בעלי כלבים שלא מקפידים לקשור את כלביהם, גם כאלה שעלולים לתקוף ואני חייבת להתמודד עם זה ועם הפחד ששוב יתקיף אותי כלב.
בנוסף גם היו לא מעט תגובות מאוד לא נעימות מהסביבה, כמו למשל: "בטח היה לך ריח של בשר", "בטח היית במחזור", "בגלל שפחדת הם הריחו",

ממש הרגשתי שמנסים להוציא אותי אשמה בסיפור, זה הרגיז אותי מאוד כי אמירות כאלו רק מקרבות את התקיפה הבאה.
לפעמים אני מסתכלת בתמונות שלי לפני הנשיכה ומרגישה שהייתי יותר יפה לפני, וזה מבאס אותי.
בכל הזמן הזה אני מתמודדת במקביל עם עניין מאוד קשה, שאת הפרטים אני שומרת לעצמי כרגע, אבל איכשהו הכל מתקשר ביחד.

אני אוהבת לקחת דברים רעים שקורים לי למקומות טובים, ובגלל זה שמחתי כל כך להיתקל בפרוייקט הזה.

.

השאר תגובה