אין תגובות

פרוייקט צלקות // סשן 25 – זרינה

פרוייקט צלקות // מוריאל עציוני

סשן 25  – זרינה

הצלקת: כתם לידה

המילה: ייחודיות

 

נולדתי עם כתם לידה שירשתי מסבא שלי.

ככל שאני גדלתי, כך גדל גם הכתם. הרופאים הזהירו את אמא שלי שהכתם יכול בעתיד להפוך לסרטני, ולכן כדאי שאעבור ניתוח בשלב מסויים להסיר אותו.

השלב הזה הגיע יותר מוקדם ממה שציפינו..

בסביבות גיל בית ספר יסודי הכתם היה כבר די גדול. ילדים התחילו להעיר לי ולצחוק.

בגיל 9 עברתי את הניתוח. לאחר כשבועיים כשבאתי להוריד את התפרים, כנראה שהרופאה פספסה חתיכה של התפר והוא נשאר בפנים.

הצלקת התחילה להזדהם ולהתנפח.

בהתחלה לא הבנו מאיפה מגיע הזיהום, הכל היה כואב, אדום, מוגלתי.

התחלתי לגעת בצלקת שלי עד שהרגשתי פתאום משהו חד. גיליתי את חתיכת התפר השחור שנשכח שם, בולט מעט מתוך העור, קורא לי להוציא אותו.

זה לקח עוד הרבה זמן, אבל לאט לאט הצלקת הצליחה להתרפא. נשארתי עם רקמה צלקתית בולטת ונפוחה. הייתי אז רק ילדה קטנה, היינו צריכים לטפל בזה…

במשך שנה שלמה הייתי צריכה ללכת כל שבועיים עם אמא שלי לבית החולים כדי לקבל 8 זריקות מסביב לצלקת, בשביל לנסות ולהפחית את ההצטלקות הקשה.

אחר כך עברנו לטיפולים קצת פשוטים יותר. אבל הצלקת עדיין נשארה שם.

מאז גדלנו אני והיא ביחד. בלתי נפרדות.

בהתחלה היא הייתה זיכרון לירושה מסבא שלי, אחר כך היא הפכה לגוש גדול ומכוער על הרגל שלי שהעלה בי זכרונות כואבים, עד שבשלב מסויים… פשוט הפסקתי לראות אותה.

היא הייתה שם, אבל לא שם. חלק ממני שהפך פתאום לחתיכה מהעור השלם שלי. חלק אחד שיש רק לי, שהופך אותי לחלק ממה שאני.

היום עוד לפעמים שואלים אותי מה קרה לי ברגל. אני נזכרת לעצמי שהיא עדיין שם.. מספרת סיפור….

 

השאר תגובה