fbpx
אין תגובות

פרוייקט צלקות // סשן 18 – ענבל

פרוייקט צלקות // מוריאל עציוני

סשן 18 – ענבל

הצלקת: גידול שפיר

המילה: מזל

לפני 10 שנים עברתי תקופה מאתגרת מאוד ששינתה את חיי.

חולשה לא ברורה ברגליים הפכה לשיתוק שריתק אותי לכיסא גלגלים. בגיל 19.

אנשים נוהגים להגיד 'לא חשבתי שלי זה יקרה' אבל אני חושבת שבמידה מסוימת קיבלתי את זה בהבנה, אם כי לא בהשלמה.

כשהגידול דימם בפעם הראשונה הוא גרם לחולשה ברגליים ולכאבים, MRI הראה גידול שפיר בחוט השדרה אבל הרופאים אמרו שאין קשר בין הגידול לחולשה ונתנו לי גימלים, הפנייה לפיזיותרפיה ולמעקב. עם הזמן והפיזיותרפיה התחזקתי וחזרתי לשירות הצבאי. אפילו יצאתי לריצות בבסיס.

כשהגידול דימם בפעם השנייה הרגשתי מיד שמשהו מאוד לא בסדר. ההתדרדרות הייתה מהירה כל כך שהיה קשה להאמין. תוך שעות הפכתי מנערה שהולכת לנערה מדדה לנערה שאיבדה כל שליטה על פלג גופה התחתון וכאבים חדים מפלחים את גבה. כבר לא היה ספק שצריך להוציא את הגידול בניתוח.

אין שום אפשרות לדמיין את זה. רציתי לזוז ולא יכולתי. להתקלח, ללכת לשירותים, להתהפך במיטה. השיתוק הזה מפחיד אותי עד היום.

לפני הניתוח עשו איתי ועם המשפחה 'תיאום ציפיות', כדי שנבין שמבחינתם 'הצלחה' של הניתוח תהיה לעצור את ההחמרה, ושהסיכוי שאחזור ללכת נמוך מאוד.

אחרי הניתוח התעוררתי בחדר ההתאוששות מצרחות נוראיות, ריחמתי על מי שצעקה שם ברקע, הצרחות היו מלאות בכאב. האחות ניגשה אלי וביקשה שאהיה בשקט כי הצעקות שלי מפחידות את שאר המנותחים.

עברתי שנה של טיפולים אינטנסיביים. שואלים אותי כמה זמן לקח לי להשתקם אבל האמת היא שאין לי מושג מתי השיקום יגמר. מבחינה פיזית אני אף פעם לא אחזור לעצמי, ומבחינה רגשית החוויות מאותה תקופה חרוטות עמוק בהוויה שלי, לטוב ולרע.

מבחוץ אי אפשר לנחש את כל מה שעברתי, אני הולכת כמעט כרגיל, התחתנתי, הבאתי שני ילדים נפלאים לעולם, אני חיה חיים מלאים ועצמאיים ואפילו עובדת כפיזיותרפיסטית. התקופה ההיא עזרה לי להכיר את עצמי, למדתי שאני יותר חזקה ממה שחשבתי ושהמשפחה שלי היא הדבר הכי מדהים והכי חשוב בחיים שלי, למדתי להעריך את הדברים הפשוטים בחיים, להירגע ולא לקחת דברים קשה מדי.

אבל הצלקות תמיד תהיינה שם, אלה שרואים ואלה שלא.

השאר תגובה


שלחי לי וואטסאפ
x